לאה הוכבאום, מתאמת הגיוס של צל-אל בע"מ, מראיינת את ד"ר בנימין (בני) גזונדהייט, המייסד של צל-אל בע"מ, כדי לחשוף את הסיפור שבהשראתו הושק המחקר.

בני, מה נתן לך השראה לייסד את צל-אל בע"מ ולחקור הפרעות בתפקוד מערכת החיסון וטיפול בתאי גזע בהקשר לאוטיזם?

מספר שנים לפני שהתחלתי את המחקר, לאחר שעבדתי כאונקולוג ילדים בבית החולים הדסה בירושלים, יצא לי לעבוד בקליניקה פרטית מאוד חדשנית. הייתי אחראי על מעקב אחר חולים שעברו טיפול. יום אחד ל' הביאה למרפאה את בנה נ' עם אוטיזם קשה. לא הצלחנו להשתלט עליו. הוא לא הפסיק להתרוצץ והשמיד כל דבר שנגע בו. הוא פגע בעצמו ובכוונה תחילה דפק את ראשו בעצמים. ל' רצתה שבנה יקבל טיפול בהשתלה אוטולוגית של תאי גזע מזנכימיים. בטיפול זה תאי הגזע נקצרים ממוח העצם של הילד עצמו ומושתלים בחזרה לגופו. נ' טופל במרפאה והייתי אחראי על דוח המעקב.

מה הייתה התוצאה? מה קרה לנ'?

ה-EEG של הילד השתנה לחלוטין. הוא הפסיק לפגוע בעצמו והפסיק לדפוק את ראשו. זה היה מדהים.

לאן זה הוביל אותך?

תחילה ניגשתי לראש המרפאה ושאלתי כיצד הוא מסביר את ההתרחשות. מדוע הוא בחר לטפל בילד זה באמצעות טיפול בתאי גזע? ותשובתו הייתה "למה לא"? במצב כזה מאתגר, היה שווה לנסות. עם זאת התשובה הזו לא סיפקה אותי. בעידודו של חבר טוב עזבתי את המרפאה והתחלתי לקרוא את כל הספרות שמצאתי בנושא. ימים הפכו לשבועות וחודשים. לאחר כשנה הייתי מוכן להתחיל בעצמי במחקר של שימוש בתאי גזע לטיפול באוטיזם.

מה פירוש הדבר?

ראשית, אי אפשר לחקור באמת טיפול רפואי באוטיזם מבלי להבין את המצב הרפואי שבו אתה מטפל. קודם כל למדתי מה ייחודי מבחינה רפואית לילדים עם אוטיזם. מה הופך אותם לשונים מילדים בעלי התפתחות רגילה. כך החל הסיפור של צל-אל בע"מ.

מה אתה רואה בצל-אל בע"מ היום, כעבור 6-7 שנים?

בזמן שהייתי מעורב במחקר במשך שעות ארוכות, חיברתי מאמר שניתח את ההבדל התאורטי בין טיפול בתאי תורם לבין טיפול בתאים של הילד עצמו. כעת, לאחר כל השנים האלו, ולאחר יצירת הבסיס לבדיקת דם שבה אנו מקווים שניתן יהיה להשתמש גם באבחון וגם למעקב אחר התקדמות הטיפול, אני נמצא בנקודה שבה זה כבר לא מאמר תאורטי אלא מחקר של ממש שאותו אני עומד לבצע. מאוד מרגש לפגוש את המשפחות והילדים בתקווה להתבונן בהתקדמותם ואפילו להתחיל להסביר את מנגנון השינוי הבסיסי.