להיות אמא

כמה מאתגר זה להיות אמא.
מופקד ביידיך האוצר הכי נשגב בטבע , עם נשמה מוארת שתהפוך גם היא להיות חלק מאדם שיגדל ככל בני האנוש.
את קוראת מה מותר לך לאכול ומה לא בזמן ההריון,
את בודקת את העגלה הכי טובה לעולל.
את מתרגשת מהשן הראשונה, הלב שלך נוסק לשמים כשהוא מזהה אותך ומסתכל לך בעיניים ומחייך.
ועם כל צעד וכל התקדמות את מרגישה את האושר מטפס גבהים.

ואז נולד לנו הבן השני.
יפה תואר, עיניים מאירות כשמש ושובה לב.
היינו בטוחים שהנה, גם איתו יבוא האושר הגדול.
עוברות כמה ימים ואת, אמא מרגישה שמשהו לא תקין,
הסביבה חושבת שמדובר באמא תשושה לאחר לידה ומסבירים בחיוך "לא כל תינוק אותו הדבר"
והוא לא מפסיק לבכות.
ואת בוכה איתו יחד, רוצה כל כך לדעת איך לעזור לו.

הרופא ילדים כבר מכיר אותך ומקשיב בעניין רב לחששות שלך…
בגיל 8 חודשים הוא כבר מלווה בהתפתחות הילד…
כל איש מקצוע רואה כמה קסם בילד, והכל כל כך גבולי לאבחן.
מחכים,
מחכים
ומחכים.
הוא כבר לא תינוק.
את ממשיכה לנהוג בו ברגישות רבה את כבר יודעת בלי שום אבחון שהוא לא כמו כולם.
ועדיין.אנשי המקצוע מהלכים בין הטיפות,

מידי פעם נזרק לחלל צמד המילים "הפרעות בתקשורת" אבל זה רק נזרק לחלל! זה לא קשור אלינו נכון?!
מיליון פעם עברה בי המחשבה, לו רק היתה בדיקת דם שיכלה לגאול אותנו מאי הודאות. לו רק יכולנו לדעת מוקדם יותר ולבנות את המסלול הטיפולי מוקדם יותר.
כמה יכולנו לעזור לך אוצר שלי, כמה דמעות היו נחסכות.
הלוואי, שב2024 ימצאו כבר פריצת דרך בנושא. ועד אז ולעולמי עד, אמשיך לדאוג לך ולאהוב עד אין
סוף,

אמא